רות / עדו גור

גילוי נאות: את עדו פגשתי בפסטיבל הסופרים בנמל יפו 2024, היינו יחד באותו דוכן וכך זכינו להיפגש, להכיר, לשתף וכמובן להחליף ספרים.

תקציר: רות היא אדם לא סטנדרטי (או לפחות כך היא חושבת), אחרי מספר טרגדיות משפחתיות וקושי רב למצוא את עצמה , היא מוצאת סוף סוף אהבה, אבל משום מה היא עדיין מרגישה צורך עז לברוח, לעזור, לסייע. היא נוסעת לאפריקה להתנדב במחנה פליטים ושם היא פוגשת כוחות שמימיים אשר גורלם וגורל כדור הארץ תלוי בה (מכאן ספוילרים).

מה אהבתי: מצאתי קווי דמיון רבים לספר שלי "ארגז החול". בשני המקרים מדובר באדם שנמצא בקונפליקט שהוא עצמו אינו מבין. בשני הספרים ישנם יצורים דמויי אדם אשר יש בכוחם להשפיע עליו ומטרתם (גם אם אינה מוצהרת) הינה לשמר את האיזון בעולם הזה. מעבר לסיפור הפנטסטי הספר גם מוסיף מעט העשרה היסטורית ופילוסופית, משהו שהוא לדעתי מאוד חשוב בימינו שאנו מוצפים במידע ברשתות החברתיות שאיננו יודעים אם הוא נכון או לא.

אהבתי מאוד את העובדה שהאלים זוקפים לזכותם אירועים היסטוריים מסוימים שהתפתחו כפי שהתפתחו, כולל התפתחויות עדכניות במלחמת רוסיה-אוקראינה. עדו משלב ומבהיר בצורה מעניינת את הצורך העצוב אך חיוני במלחמה כאמצעי התפתחות ולאחריה את תקופות השלום הנדרשות להתאוששות ולחמלה.

דבר אחרון שאהבתי הוא סוף סגור. אחרי כמה ספרים עם סוף פתוח הספר הזה סוגר עניין עם הרבה אופטימיות.

למה פחות התחברתי: היה קצת קשה לעקוב אחר הרצף הסיפורי לאור הקפיצות לעבר. ברור לי שהדבר נדרש לצורך בניית דמותה של רות, אבל אני תוהה אם ניתן היה לעשות זאת אחרת, לפעמים לא הצלחתי להבין באיזו תקופת זמן אני נמצא.

הספר הוא קצר ביחס לעובדה שחיים פה אלים בני מיליארדי שנים. נכון שרות היא הדמות העיקרית ועיקר הסיפור מתרכז בה. אם זאת , אין מספיק מידע על האלים ועל המאפיינים שלהם אשר נותנים הסבר המניח את הדעת לגבי בחירותיהם ופעולותיהם, הייתי שמח להרחבה סיפורית רבה יותר בתחום.

לסיכום: ספר קצר, קליל וחמוד (רק 200 עמודים) , אני הייתי רוצה לקרוא את גרסת הבמאי.

לאתר הסופר של עדו גור לחצו כאן

לחזרה לתפריט הראשי לחצו כאן

אהבתם ? לא אהבתם ? מוזמנים לכתוב בתגובות